חיוב בהוצאות לטובת אוצר המדינה בעל דין ששיקר במצח נחושה לביהמ"ש והגיש בקשות סותרות הנוגעות לשאלת אבהותו על קטין

1.         בפני בקשה לביטול פסק-דין שניתן בהעדר הגנה אליה צורפה בקשה להארכת מועד להגשת הבקשה.

2.         מדובר בפסק דין למזונות הקטין (משיב 2) שניתן ביום 10/09/13 בהעדר הגנה, לאחר שהמשיבה 1 הגישה ביום 09/09/13 בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה, בצירוף "הודעה על ביצוע מסירה" אליה צורף אישור מסירה לפיו כתב התביעה נמסר ביום 29.6.13 (6 ימים לאחר הגשת כתב התביעה) במקום מגורי המבקש באותה עת - בבית אביו ב******, כאשר כתב התביעה נמסר פיזית לאביו של המבקש, אשר סירב לחתום על אישור המסירה ועל כן צורף לאישור המסירה תצהיר המוסר אשר הצהיר על המסירה ועל סירובו של אבי המבקש לחתום על אישור המסירה.

הואיל וכך, ניתן פסק דין בהעדר הגנה.

3.         אתמול 12.11.13, הגיש המבקש את בקשתו לביטול פסק הדין, וזאת באמצעות בא-כוחו הרשום לעיל בכותרת.

הבקשה כוללת את הנימוקים הבאים (ההדגשות אינן במקור):

א.         "המבקש יטען כי פסק הדין שניתן ניתן שלא כדין בכך שכתבי בי הדין כלל לא נמסרו לידי המבקש" (סעיף 8 לבקשה).

ב.         "המבקש מכחיש את האבהות למשיב מספר 2 ומבקש כי תותר לו את ההזדמנות להוכיח את טענותיו בפני כבוד בית המשפט" (סעיף 4 לבקשה).

4.         אלא שהנטען לעיל איננו עולה בקנה אחד, בלשון המעטה , עם החומר המצוי לפניי.

5.         אתחיל מהטענה הראשונה כי כתב התביעה לא נמסר למבקש:

אתמהה, הלא המבקש עצמו מודה בסעיף 2 לבקשתו כי מקום מגוריו באותה עת היה "במעצר בית אצל הוריו בכפר ****" (סעיף 2 לבקשה).

העולה מהאמור, כי המשיבה פעלה כדין בכך שביצעה את המסירה במקום מגוריו קרי      בית אביו, אשר קיבל את כתב התביעה וסירב לחתום. במצב דברים זה ועפ"י התקסד"א (פרק לב), המסירה לאביו שהינו "מבני משפחתו הגרים עמו" (תק' 480-481 לתקסד"א) מהווה 'מסירה כדין'.

זאת ועוד: למרות שהמסירה לאביו של המבקש הגר עימו דיה כדי להוות 'מסירה כדין', אני מרשה לעצמי להניח למעלה מהסביר כי האב מסר למבקש את דבר הדואר אשר קיבל, שהרי המבקש מודה כי שהה באותה עת בבית מכוח 'מעצר בית'!

גם אם כתוצאה ממעצר הבית המבקש איננו רשאי לצאת פיזית מהבית, יכול היה לטפל בתביעה באמצעות אביו ו/או באמצעות בא-כוחו דהיום אשר היה בא-כוחו באותה עת במסגרת התביעה המקבילה אותה הגיש בשמו אך חודש טרם לכך כפי שאתייחס לכך בסעיף 6 להלן.

העולה מהאמור, כי טענתו של המבקש בסעיף 8 לבקשתו "שכתבי בי הדין כלל לא נמסרו לידי המבקש" אין לה על מה שתסמוך. המסירה בוצעה כדין במקום מגוריו באותה עת ודי בכך.

6.         אך לו בכך היו מסתכמים טענותיו של המבקש, החרשתי; אלא שהמבקש מוסיף ומכחיש את אבהותו על הקטין!

            אודה ולא אבוש, קראתי שוב ושוב את הטענה הנ"ל, עליה חזר המבקש בתצהיר אשר צורף לבקשה, אף הרכבתי את משקפי הקריאה שלי למען לא אטעה, ולא, לא טעיתי: המבקש אכן טוען שהוא איננו אביו של הקטין! אלא שכנראה נשמט מזכרונם של המבקש ובא-כוחו, שאך חודש טרם הגשת התובענה דנן, ביום 22/05/13 מגיש המבקש באמצעות אותו משרד בא-כוח שהגיש את הבקשה דנן, כתב תביעה מטעמו שכותרתו "אחזקת ילדים / ראיית ילדים" קרי תביעה למשמורת על הקטין, וראה זה פלא: בסעיף 2 שם מצהיר המבקש כהאי לישנא: "התובע הינו אביו של הקטין".

אז כן "אביו " או לא "אביו " ?????

ויודגש: מדובר באותו משרד עו"ד - ****** ******* - אשר הגיש את שני כתבי הטענות:      הן את תביעתו של המבקש למשמורת בה הצהיר על אבהותו, והן בקשה זו בה הכחיש את אבהותו... - הא כיצד?!

לאחר עיון היה נדמה לי לרגע שאורו עיני: בעוד שעל כתב תביעת המשמורת (שבה נטען לאבהות) חתום עו"ד ***** בעצמו, הרי שעל הבקשה לביטול פסק הדין (שבה הוכחשה האבהות) חתום עורך דין אחר ממשרדו, עו"ד *****; בנקודה זו רציתי לכתוב שכנראה שיד ימין במשרדו של עו"ד ***** איננה יודעת מיד שמאל...